הקרפיון – Cyprinid

דומה שאין דג “יהודי” יותר מן הקרפיון, אשר מלווה אותנו באופן מסורתי בחגים ובתבשילים שונים. ראשו מפאר את שולחן החג, יהודי אשכנז מכינים ממנו גפילטע פיש, הוא מככב במתכונים חריפים ואפילו במרקי דגים (ביחד עם הביצים) אצל יהודי פרס.

משפחת הקרפיונאים ( Cyprinidae או ציפרינידים), היא אחת מן הגדולות והמגוונות ביותר בעולם. קצת בדומה לתפוצות ישראל, ניתן למצוא קרפיונאים במקווי מים מתוקים בכל פינה ברחבי הגלובוס. החל מדגי להקה קטנטנים, דרך דגי הזהב והקוי המפוארים של המזרח הרחוק, ועד לדגים הגדולים של צפון אמריקה.

ככל הידוע לנו, זו משפחת הדגים הגדולה ביותר בתבל ויתרה מכך, זו משפחת בעלי החוליות הגדולה ביותר שקיימת, והיא כוללת למעלה מ 2,400 זנים שונים.

לקרפיונאים תכונות משותפות מרתקות: אין להם קיבה ושיניים, והם טוחנים או לועסים את מזונם באמצעות מסרקים הממוקמים בעומק הפה. אך אל דאגה, מסרקים חזקים אלו מסוגלים בחלק מהזנים לרסק אפילו חלזונות.

אצל מרבית הקרפיונאים חוש השמיעה מפותח יחסית והם נעזרים בשמיעתם גם בתנאי מים עכורים במיוחד, שבהם לא ניתן לראות כמעט כלום. תכונה מרתקת נוספת שלהם היא היכולת לבלוע אוויר אטמוספרי מפני המים ולהשתמש בו, גם במים עומדים, שבהם כמות החמצן דלה במיוחד.

את הקרפיונאים תוכלו למצוא באמריקה, אפריקה, אירופה ואסיה. הנציג הגדול של המשפחה הוא הפייק מינו (סקאופיש) מצפון אמריקה, שמגיע לעיתים לאורכים של 1.8 מטר. הקטן ביותר הוא זן מסויים של דניו, שמגיע לאורך של 12 מילימטרים בלבד.

כל בני המשפחה מטילים ביצים וכמעט כולם מותירים את הביצים לבדן (שגר ושכח). יוצאי דופן מסויימים בונים קן או שומרים על הביצים עד הבקיעה ויש אפילו זן מסויים שמטיל את ביציו בתוך צדפות.

היעדר שיניים וקיבה משפיע רבות על הבחירות הקולינריות של בני משפחת הקרפיונאים. חלקם הגדול מגביל עצמו לצמחים, אצות וחסרי חוליות קטנים. חלק מהקרפיונים (כמו קרפיון הכסף למשל) מסננים חלקיקים מהמים. בשל התפריט הקולינרי שלהם, מסייעים הקרפיונים פעמים רבות לבני האדם והם משמשים כמדבירי אצות ואף חלזונות (שמעבירים פעמים רבות מחלות שונות).

לקרפיונאים מערכת יחסים ארוכת שנים עם בני האדם. כבר בכתבי אריסטו ופליניוס מופיעים דגים אלו בעולם המערבי. בסין ובמזרח הרחוק, בוייתו הקרפיונאים שנים רבות קודם לכן. ניתן למצוא ציורים של דגי זהב כבר במצרים העתיקה. הם משמשים כדי מאכל בחלק גדול ממדינות העולם שאין להן גישה לים (כמו למשל מדינות צפון מזרח אירופה). הסיבות העיקריות לכך הן עמידות יוצאת דופן למגוון רחב של טמפרטורות ותנאי מים ובנוסף, רבייה קלה, מהירה ובכמויות גדולות.

מסורות רבות נקשרו באכילת הקרפיונים וביניהן, אכילת ראש הדג בראש השנה. אכילת ביציו כסימן לפריון. בתקופות שבהן הקרפיונים לא היו נגישים במקרר הסופרמרקט הקרוב, פיתחו עמים שונים מגוון רחב של שיטות לשימור הדג, החל מייבוש והמלחה ועד שימור בחומץ, סוכר, שמן וכיו”ב. גם היום ניתן למצוא מגוון דרכים מסורתיות להכנת דגים אלו בכל רחבי תבל.

ובמעבר חד מהמטבח לאקווריום, מהווים הקרפיונאים גם הפעם נציגים גאים במגוון רחב של תצוגות וביוטופים. דגי הדניו הזעירים, הרזבורות הלהקתיות, הברבוסים, הבוטיות וכמובן, דגי הזהב והקוי שמצויים בכל בריכה (ובאקווריומים רבים), הם רק דוגמאות בודדות מתוך המגוון העצום שמחכה לכם.